פסק-דין בתיק ת"א 1583-09

1.         בפני תובענה לביצוע שטר חוב על סך של 615,000 ש"ח, שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל כנגד עושי  השטר, הנתבעים  מס' 1-2 , והערבים לשטר, יתרת הנתבעים. השטר הוא אחד ממספר בטוחות שנמסרו לתובע בהקשר לעסקת יסוד. עסקת היסוד הוא חוזה פריסה של חוב קודם מיום 28.11.01 (להלן: "החוזה" ולהלן: "ההלוואה").

הצדדים אינם חולקים על כך שהחוזה שנחתם במשרדו של בא כוח התובע מהווה הסדר פריסה של חוב קודם. לטענת התובע הוא נתן לנתבע שתי הלוואות כחבר, כאשר סכום הלוואה אחת עמד על 300,000 ש"ח והלוואה שנייה ניתנה על סכום של 200,000 ש"ח.

הנתבעים חולקים על כך שמדובר בהלוואות בין חברים, ולטענתם התובע עוסק בניכיון שקים ובהקשר לכך הנתבע מס' 1, על פני פרק זמן מסוים, ניכה דרכו שקים שקיבל מצדדים ג'. לפי עדותו של הנתבע מס' 3, הסכום שניתן עבור כל שיק היה לאחר ניכיון במקור של עמלת התובע.

2.         אין מחלוקת כי סך הכול קיבל הנתבע מס' 1 מהתובע סכום כולל של 500,000 ש"ח שלא הושבו לתובע במלואם. גם אין מחלוקת כי בשנת 2001 פנה התובע למשרד עו"ד מליץ בהקשר לחוב, ובהסכמה נערך החוזה שקובע את פריסת החוב לתשלומים של 15,000 ש"ח כל תשלום. הצדדים אינם חולקים כי הנתבע מס' 1 מסר לתובע 41 שקים מעותדים, על אחת על סך של 15,000 ש"ח וגם אין מחלוקת כי 10 שקים נפרעו.

אין מחלוקת כי השיק ה- 11 בסדרה לא כובד וגם לא כובדו יתרת השקים. בנקודת זמן זו טוען התובע כי הנתבע מס' 1 פנה לעבריינים ללחוץ עליו לוותר לו על יתרת החוב. לטענת הנתבע מס' 1, הפונה לעבריינים היה התובע כאשר נוכח לדעת כי יתרת החוב לא תסולק.

3.         התובע הועמד לדין פלילי יחד עם אחרים על חלקו בפנייה לעבריינים כדי להביא לגביית יתרת החוב מהנתבע מס' 1. הוא הורשע ונגזר דינו ביום 27/12/07 ( ת.פ. 8129/04 בית המשפט המחוזי, באר שבע). התובע הודה בפתח משפטו והורשע בעבירות נשוא כתב אישום מתוקן. הקביעות בגזר הדין מחייבות את התובע, שלא ביקש להביא ראיות לסתור ( סעיף 42 לפקודת הראיות, נ"ח התשל"א-1971).

כב' השופט צלקובניק קבע כי התובע היה זה שפנה לעבריינים פעמיים. לאחר הפניה הראשונה והאיומים של הנאשמים הכלולים בכתב האישום, שילם הנתבע מס' 1 לעבריינים סך של 50,000 ש"ח. בהמשך בהתערבות ספקים של הנתבע מס' 1 זמיר וסוויסה (להלן: "הספקים") באותו יום הייתה פגישה בנוכחות הספקים התובע והנתבע מס' 1. סוויסה הוא קרוב של הנאשם מס' 2. התוצאה הייתה חתימה על מסמך שלטענת הנתבעים מהווה ויתרו על יתרת החוב. עותק של מסמך זה צורף לתצהירו של הנתבע מס' 1 בהתנגדות לביצוע שטר וסומן כנספח ב' (להלן: "נספח ב'"). בחקירתו הנגדית בדיון בפני לא חלק התובע כי הוא חתום על נספח ב'. על פי גזר הדין, למרות אותה חתימה היה ניסיון נוסף מצד התובע, שוב בעזרת יתרת הנאשמים או מי מהם לגבות את יתרת החוב, בתהליך של איומים על הספקים שהיו מעורבים בתהליך החתימה על נספח ב'.

כל הנאשמים הורשעו ונגזר דינם, כולל התובע. התובע טען כי חתם על נספח ב' בתנאים ששללו ממנו רצון חופשי. סוגיה זו אינה מופיעה בגזר הדין.

            טענות ההגנה של הנתבעים

4.         שטר החוב נחתם במעמד חתימת החוזה שפרס את חוב העבר ביום 11/12/01 אך הוגש לביצוע כעבור 6.5 שנים דבר המעיד על חוסר זכאות לגבות אותו.

השטר הוגש לביצוע בחוסר תום לב לאחר שנחתם נספח ב' וגם לאחר הסחיטה והאיומים.  נטען כי הנתבע מס' 1 חדל לכבד את השקים שניתנו על פי החוזה כי נקלע לחובות. משהתברר לתובע כי יתרת החוב לא תסולק הוא הודיע לנתבע מס' 1 כי יעביר את השקים לעבריינים. לאחר תשלום ה- 50,000 ש"ח והחתימה על נספח ב' - השקים שנמסרו על פי החוזה הושבו לנתבע מס' 1. עותק מהם צורף לתצהירו. אין מחלוקת כי השקים המקוריים שלא נפרעו נמצאים בתיק הפרקליטות ולא בידי מי מהצדדים.

לפי גרסת הנתבע מס' 1, שמעוגנת בגזר הדין, לאחר הניסיון השני של סחיטה שלא צלחה, חנותו הוצתה. מכל מקום הנתבע מס' 1 נקלע לקשיים כלכליים ולטענתו הוא הוכרז פושט רגל. לטענתו התובע לא הגיש הוכחת חוב לנאמן. נטען כי התובע לא פנה לבית המשפט המחוזי לקבל אישור להגיש את התביעה נגדו.

5.         על פי החלטה מיום 31/3/2010 קבעתי את המחלוקות להכרעה:

תוכן עסקת היסוד נשוא השקים שבגינם הוגשה ההתנגדות.

האם היה ויתור על החוב נשוא השקים.

תוכן עסקת ההלוואה - קרן וריבית.

סכום ההלוואה - קרן וריבית.

תנאי השבת ההלוואה (קרן וריבית).

האם היה ויתור על יתרת ההלוואה מעבר לסכום של 150,000 ש"ח ששולמו.